מהו שימור היחס בין שתי הלסתות? לאלו מטופלי-שיניים הסוגייה רלוונטית?
שימור היחס בין 2 הלסתות היא פעולה שנדרשת עבור מטופלים שעברו עקירות שיניים. מהו יחס זה, ומדוע שימורו חשוב? כאשר 2 הלסתות שקולות ומכילות מספר שווה של שיניים, מתוחזקות באותה רמה ומתפקדות כהלכה, נשמר היחס ביניהן. כשיש צורך לעקור ולו אחת מן השיניים, ואפילו אם מדובר על שן בחינה בלבד, שלא משתתפת בלעיסה, קיים חשש מהותי מהפרת האיזון בין 2 הלסתות וזה עלול להוביל לתמורות שלא הייתם רוצים לחוות בחלל הפה.
המשמעות של כמות שיניים מופחתת באחת הלסתות
בגדול, על אף שמדובר בשיניים קבועות, הן מבוססות על סגירת המנשך שלנו בעת השינה. כשהפה סגור, ומול כל שן ישנה שן אחרת, אין בעיה של יחס בין הלסתות או בין זוג שיניים ספציפי כלשהו. כאשר חסרה אחת מן השיניים, השן שממול עלולה לטפס לכיוון החייך הנגדי. אם בלסת של השן שלא עברה עקירה יש נסיגת חניכיים, והעלאה של השורשים כלפי מעלה, זה רק מחיש התקרבות זו, ואז יש צורך לטפל גם בנסיגה וגם בהפרת האיזון בין הלסתות. שן שאין לה מקום, כאמור, פוגעת בחייך שממולה ועשויה לגרום לה לגירודים ובהמשך לדימום.
שימור, הלכה למעשה, של היחס בין 2 הלסתות
על מנת לשמר את היחס בין 2 הלסתות נוקטים בשתי סוגים של פעולות. ניתן לעשות שתל במקום השן שנעקרה, אבל בפרוצדורה כמו עקירת שן בינה זה פשוט לא מקובל. השן בלאו הכי לא משתתפת בלעיסה, ורכישת שתל והטמעתו עולה הרבה מאד כסף, במיוחד כשאין מספיק עצם וצריך לשלם גם על נסורת העצם והניתוחים הרלוונטיים להחדרתה. יותר נכון ויותר יעיל יהיה פשוט לעקור את שן הבחינה שממול ובכך לשמור על יחסיות זהה. כעת, באזור זה של המנשך האחורי אין אף שן ולכן אין חשש מזליגת אחת מהן לחייך של רעותה.
נזקים נוספים שעלולים להתרחש עקב הפרת האיזון בין הלסתות
מנשך תחתון קדמי שמוט קדימה, חוסר סימטריה בסגירת הפה, ועוד. נזקים לאו ניתנים למניעה כבר בעקירה הראשונה שלכם אם דואגים ליישם את שימר היחס בין שתי הלסתות: בשן רגילה שנעקרה עושים שתל וכתר ובשן בינה, עוקרים את שן הבינה של המנשך שממול.
להתאמת הטיפול המושלם עבורך
